חדשות

צוות מחקר ישראלי פיתח לראשונה סמן מתכלה לבדיקות ממוגרפיה

הסמן המתכתי שבו נעשה שימוש כיום נותר בשד האישה לשארית חייה ומרתיע מטופלות רבות | באוניברסיטה העברית רשמו עתה פטנט על סמן פולימרי מתכלה המהווה תחליף פוטנציאלי לסמנים מבוססי מתכת

פרופ' אבי דומב, ראש בית הספר לרוקחות באוניברסיטה העברית. "הסמן המתכלה יכול לסמן רקמות שאותן יש לנתח או רקמות שיש לעקוב אחרי השינויים החלים בהן". צילום: יורם אשהיים

מחקר ישראלי הוביל בפעם הראשונה בעולם הרפואה לפיתוחו של סמן מתכלה לצורך עריכת בדיקת ממוגרפיה. הניסוי בסמן, מחומרים טבעיים מוכרים, נערך בבעלי חיים. תוצאותיו היו מבטיחות: נשללה רעילות החומר והוא נעלם מהגוף בתוך חודשים מעטים. דיווח על המחקר פורסם בחודש שעבר ב-ACS applied biomaterials ועל הטכנולוגיה החדישה רשמה האוניברסיטה העברית פטנט.

בתהליך בדיקת ממגורפיה, כאשר מתגלה רקמה החשודה כסרטנית, מבוצע דיגום ביופסיה של אותה הרקמה. לעתים משאירים את הרקמה הנדגמת למעקב לאורך כמה חודשים כדי לוודא שאין התפתחות של גידולים נוספים. כדי לסמן את הרקמה החשודה לצורך הטיפול הרפואי, מזריקים לשד הנבדקת סמן (marker) מתכתי בגודל של כ-5 מ"מ, שנותר בשד במשך כל חיי הנבדקת.

פרופ' זהבה גלימידי, ראש שירות הממוגרפיה בבית החולים רמב"ם מצוות המחקר, היתה מוטרדת מכך שנשים רבות מסרבות לקבל את הסמן המתכתי, שלרוב נותר בגוף האישה עד מותה. היא פנתה לפרופ' אבי דומב, ראש בית הספר לרוקחות באוניברסיטה העברית בירושלים, כדי שיפתח סמן מתכלה שייעלם מהגוף בסיום הבדיקות ולאחר חודשי המעקב הרפואי.

פרופ' דומב: "אישה העוברת בדיקת ממוגרפיה נאלצת להישאר עם סמן מתכתי בגופה לכל אורך חייה, ולעתים יותר מסמן אחד אם מתגלה מספר מוקדים חשודים כסרטניים בגופה. החשש של אותן נשים להשתמש באותם סמנים בלתי מתכלים מובן וכמובן מרתיע.

"במחקר שלנו נוסתה גישה חדשה: איך ניתן להקל על המצוקה של אותן נשים, ליצור סמנים שהם מתכלים, מפולימרים או מחומרים אורגניים, שעשויים להתאים לאותן מערכות הדמיה שבהם משתמשים לביצוע בדיקת הממוגרפיה. מרכיבים מתכתיים יכולים לנוע בתוך הגוף ולצאת החוצה ממנו ברבות השנים בדרכים לא רצויות. לכן, מובן היה מבחינתי שעדיף לא להישאר עם אותן מתכות בגוף לאורך זמן".

במחקר, שמומן על ידי הרשות לחדשנות ב"תכנית קמין", פותח לראשונה סמן מתכלה שניתן לצפייה במכשירי ההדמיה המקובלים, ביניהם MRI, אולטרסאונד ו-CT.

פרופ' דומב וצוותו השתמשו בחומרים מתכלים מאושרים לשימוש בגוף האדם כיוון שפיתוח מוצר מחומרים חדשים מצריך יותר אישורים לפני התחלת הניסויים. לכן הוחלט להשתמש במוטות זעירים של פולימרים מתכלים שבהם מקובל להשתמש ברפואה ושהושתלו בבעלי חיים ונותרו במשך יותר משלושה חודשים.

לפולימרים הוספו חומרי ניגוד מקובלים לשימוש כמו בריום סולפט ויודיקסנול. תוצאות המחקר היו מבטיחות. הסמן זוהה גם שלושה חודשים לאחר ההשתלה באמצעות שלוש מערכות ההדמיה, CT, MRI ואולטרסאונד, ועם הזמן גם התקיים תהליך התכלות של הסמן עד להיעלמותו.

בדיקה של הרקמות שבהן הושתלו המוטות הזעירים לא העלתה סימני רעילות מערכתית בבעלי החיים. לפי התוצאות, "החומרים שפותחו יוכלו להוות תחליף פוטנציאלי לסמנים מבוססי מתכת", נכתב במאמר שפירט את הניסוי המדעי ואף צוטט בשבועון האגודה האמריקאית לכימיה.

"פולימר מתכלה עשוי מחומרים רגישים לסביבה מימית", הסביר פרופ' דומב. "זה חומר אחד מיני רבים שמצליחים להתכלות בגוף כמו חוטי ניתוח ומסמרים לצרכים אורתופדיים שבהם מקבעים עצמות שנשברו. לכן, אין כל חשש להשתמש בהם גם לממוגרפיה, הסמן המתכלה יכול לסמן רקמות שאותן יש לנתח או רקמות שיש לעקוב אחרי השינויים החלים בהן".

במחקר השתתפו גם ד"ר מורן חיים-זדה מהאוניברסיטה העברית, פרופ' זהבה גלמידי מהמרכז הרפואי רמב"ם, פרופ' אברהם ניסקה מאוניברסיטת תל אביב וד"ר מיכל שלזינגר מהטכניון.

כאמור, האוניברסיטה העברית רשמה פטנט על הטכנולוגיה החדישה. עתה מקווה הצוות לפתח בעתיד את המוצר הזה, בעזרת משקיעים, לשימושים הרפואיים. בעקבות הניסוי המוצלח בבעלי חיים, מחפש פרופ' דומב גורם שיהיה מעוניין לפתח באופן ראשוני את המוצר בשלב הניסוי הקליני בבני אדם ולבדוק אם המוצר מסוגל למלא את תפקידו וייעודו גם ברקמות אנושיות. "נקווה שנמצא גורם שיסכים לממן זאת ואז תתקצר הדרך לפיתוח הסמן החדיש לשימוש ציבורי".

סרטן השד הוא המחלה הממארת השכיחה ביותר בישראל ובעולם המערבי בכלל. כ-5,000 נשים מאובחנות מדי שנה כחולות בסרטן השד בישראל. ככל שהמחלה מאובחנת בשלבים המוקדמים שלה עולים סיכויי הריפוי עד לכ-90%, בין היתר באמצעות בדיקת ממוגרפיה שתבוצע גם היא מוקדם ככל שניתן ובהמשך מעקב תקופתי. על פי האגודה למלחמה בסרטן, מסתמן כי מספר הנשים שמחלימות מסרטן השד עולה בהתמדה בזכות הגילוי המוקדם של המחלה ובזכות שיפור בדרכי הטיפול והגברת המודעות הנרחבת בארץ למחלה ולצורך בבדיקות השונות.

נושאים קשורים:  סרטן השד,  ממוגרפיה,  האוניברסיטה העברית,  פרופ' זהבה גלימידי,  פרופ' אבי דומב,  סמן פולימרי,  מחקר,  חדשות,  פטנט
תגובות
אנונימי/ת
13.12.2020, 17:05

בעיני יש ערך מוסף להישארות הסמן בגוף. כך יודעים אם ממצא נדגם בעבר, או אם איזור עיוות ארכיקטורה או נמק שומני קשורים למיקום ביופסיה שפירה בעבר, וכו\'.
מעולם לא ראיתי שאישה סרבה לסמן. כשמסבירים להן שזה אובייקט זעיר, לא מורגש ולא מצפצף בשדה תעופה, אין להן בעיה.