שליטה על פעילות המחלה בדלקת מפרקים שגרונית (RA) מהווה חלק מרכזי בניהול המחלה על מנת למנוע נזק מפרקי ארוך טווח, ומוגבלות עקב כך. במחקר אשר פורסם בכתב העת 'Rheumatology (Oxford)', מטרת החוקרים הייתה לזהות מנבאים מוקדמים לפעילות מחלה גרועה לאחר 5 ו-10 שנים, תוך התמקדות בתחלואה נלווית ומשתנים קליניים או סוציודמוגרפיים בהתייצגות הראשונה.
עוד בעניין דומה
מטופלים משתי עוקבות RA בבריטניה חולקו לשתי קבוצות, לפי ציון ה-Disease Activity Scoreי(DAS28) לאחר 5 או 10 שנים: ציון נמוך (<3.2) ובינוני/גבוה (≥3.2). משתנים קליניים (לדוגמה קשריות ראומטואידיות, ארוזיות), גורמים סוציודמוגרפיים (לדוגמה מוצא אתני, מחסור) ותחלואה נלווית נרשמו בבסיס, ומדי שנה לאחר מכן. מדד ה- Rheumatic Diseases Comorbidity Indexי(RDCI) שימש לצורך כימות עול התחלואה הנלווית של המטופלים. מודלי רגרסיה לוגיסטית בינארית (תוצא DAS28 נמוך לעומת בינוני/גבוה) הותאם באמצעות זקיפות מרובות.
למחקר גויסו 2,701 מטופלים החיים עם RA (גיל ממוצע 56.1 שנים, 66.9% נשים); על 1,718 (63.4%) מתוכם היה מידע לאורך 5 שנים, ול-820 (30.4%) היה מידע לאורך 10 שנים. ערכי ה-RDCI בבסיס לא נקשרו עם DAS28 ל-5 שנים (OR 1.05, CI 95% 0.91-1.22) או ל-10 שנים (OR 0.99, CI 95% 0.75-1.31) באנליזות מרובות משתנים. גורמים סוציודמוגרפיים (נשים, מחסור גדול יותר) וערכי HAQ-DI בסיסיים גרועים יותר נקשרו עם DAS28≥3.2 בשתי נקודות הזמן. סרולוגיה חיובית נקשרה עם DAS28≥3.2 לאחר 5 שנים.
החוקרים מסכמים כי מחקרם מדגים קשר בין גורמים סוציודמוגרפיים וקליניים לבין פעילות מחלת ה-RA לטווח ארוך, באמצעות מודלים מתוקננים לעול התחלואה הנלווית. ממצאים אלו מעלים את הצורך לניהול הוליסטי ומותאם אישית של המטופלים עם RA, ומספקים תובנה על כך שניהול מותאם אישית עשוי להיות בעל חשיבות כבר בהתייצגות הראשונה אל מול ראומטולוגים.
מקור: